איך להרוס מערכות יחסים 

איך להרוס מערכות יחסים.


"אם אתה לא יכול להיות דוגמא טובה,לפחות תהיה שלט אזהרה" אלמוני.


אינני כדאי ואינני מבין מספיק על מערכות יחסים כדי לתת עצות, ולכן כל מה שייכתב כאן דינו הוא מה לא לעשות, ומעין משחק מחשבתי ותו לא.

תיאוריית הניקוד

תיאוריות מדעיות אמורות לתאר מצבים בטבע, כאשר בתוך המילה 'טבע' נכללים "מדעי" הפסיכולוגיה החוקרים את נפש האדם. (הרחבה זו הופכת את המחקר ה"טבעי" בפסיכולוגיה לבן חורג למדע הקלאסי*).

בוא נדמיין ביחד ש...

מה אם מערכת יחסים (לאו דוקא רומנטית) היתה מבוססת על שיטת הניקוד?

מהי תיאוריית הניקוד?

שיטת הניקוד מהווה אוסף די פשוט של כללים לפיהם אנחנו מדרגים (מנקדים) את עצמנו לעומת בן/בת הזוג.
בתחילת היחסים כל אחד מהצדדים מקבל דף חלק ובו הוא ירשום את הניקוד שיצבור במהלך הקשר.
בכל פעם שאחד מהצדדים עושה מעשה טוב כלפי הצד השני, הוא מקבל מספר נקודות. מספר הנקודות משתנה ממעשה למעשה ומסיטואציה לסיטואציה. הווה אומר, שאם תביא לזוגתך כוס קפה למיטה תקבל בד"כ פחות ניקוד מאשר אם תקנה לה טבעת יהלום במשקל חצי קילו (ואשרי הנשים שמעדיפות קפה...) וכוס קפה שהוגשה אחרי ריב (שמשמעותה רצון לפיוס) תנוקד גבוה יותר מאשר אם זה סתם התור שלך.

אותה חוקיות תקפה גם בצד השלילי:
על כל מעשה רע יורדות נקודות מהמאזן (נתון שמעלה אוטומטית את בן הזוג שהרי ההפרש גדל) כמובן שמספר הנקודות היורד יחסי למעשה, ואם תדפקי (סליחה על הסטיגמה) את ה-BMW החדשה שלו שאין לך ביטוח עליה, סביר שהוא יכעס יותר מאשר אם תשכחי את יום הנישואים שלכם... (הנחה זאת מבוססת על תחום בתורת המשפט שחוקר :"מיהו האדם הסביר?")

לפי התאוריה,מערכת יחסים בריאה היא כזו שתוחלת הפרש הניקוד בין שני הצדדים שואפת לאפס לאורך זמן, ובעברית פשוטה: שניכם שווים.
בכוונה הגדרתי מערכת יחסים בריאה באופן של תוחלת כדי להבהיר עיקרון מאד חשוב בחיים האנושיים:
מערכת יחסים שהניקוד של שני הצדדים בה תמיד שווה קיימת רק בין מתים.

הדינמיקה של החיים (למזלנו) לא מאפשרת מצב כזה. תהליך הזרימה בין שניים, יוצר מטבעו עליות ומורדות שהן חשובות כדי להמשיך את העניין במרוץ החיים.

מערכת יחסים מאוזנת היא כזו שפעם אחת הראשון מפנק את השני ואחרי זמן מה השני מפנק את הראשון, ואז הראשון עושה משהו לא בסדר, שמועצם ע"י מחווה טובה של השני (זה הכי חמור**) ואז הראשון מתעלה על עצמו ומשווה את הניקוד וחוזר חלילה.

אני רוצה לחזור לנק' הפתיחה: תאוריה מדעית אמורה לתאר מציאות בשטח. אם מציאות החיים שלכם יכולה להיות מתוארת עד כה באמצעות המבנה הזה, המשיכו לקרוא...

כדי לבחון אמיתות של תאוריה, נכון להביא אותה למצבי קיצון ולראות האם שם היא עדיין מקיימת את החוקים הבסיסיים שלה. במידה וכן, על אחת כמה וכמה ביום יום הרגיל.

יש פעמים שמערכת יחסים סובלת זעזועים קשים. אחד הדברים המעניינים הוא שהמבנה הזה די יציב לזעזועים מבחוץ (פיטורין מהעבודה, מוות וכו') אבל מאד רגיש לזעזועים מבפנים, הווה אומר בגידה.
אני מתכוון לבגידה לאו דוקא בהקשר הכי מוחשי שלה, שהוא מין, אלא בגידה בקונטקסט רחב יותר של מעילה באמון. שמעתי פעם מיהודי חכם, שההבדל בין בגידה למעילה הוא שמעילה היא מלשון "מעיל" ובגידה היא מלשון "בגד". המעיל חיצוני לבגד ולכן פחות אישי. זאת הסיבה שמעילה מוזכרת בד"כ באסוציאציה לגניבת כסף בעוד שהבגד הנמצא ישירות על הגוף מסמל משהו יותר אישי ובגידה נתפסת בשפה כמעשה אישי יותר, ולכן חמור יותר.

במצב של בגידה עומדות בפני בני הזוג שתי אפשרויות:
הראשונה - "היפרדה נא מעלי" ואז צבירת הניקוד מסתיימת (בשלב זה גם פותחים "דף חדש" עבור סיום מערכת היחסים. בדף הזה בד"כ הניקוד של שני הצדדים שלילי).

השנייה (והשכיחה יותר) - מכיוון שחוק ההתמדה (אינרציה) של ניוטון עובד בראש ובראשונה על בני אדם, היא שהצד שנפגע מחליט להישאר.
באותו רגע הפרש הניקוד בין הצדדים נהיה עצום! מצד אחד, לראשון ש"פשע", יורדות המון נקודות והוא ניכנס ל"מינוס", ומהצד השני, השני שסלח וקיבל את "הפושע" לזרועותיו, מקבל כעת את אותו סכום נקודות חיוביות.
ומכיוון שמה שמעניין הוא רק ההפרש, ההפרש עכשיו כפול!! (כאשר שניים עושים את המוות אחד לשני וההפרש הוא קטן, זו גם מערכת יחסים בריאה...)

וכאן אני מגיע לטענת התיאוריה:

המצב הכי הרסני שמערכת יחסים יכולה להגיע אליו הינו הפרש ניקוד עצום בין הצדדים.הפרש ניקוד כזה שאין לצד האחד שום אפשרות להשלים אותו הינו ארס בכל מערכת יחסים אנושית.

טבע האדם הוא לא להרגיש 'חייב'. לא בכדי משיא אביו של לארטס (פולוניוס) עצה לבנו ב"המלט": "..אל תהיה מלווה. כך תאבד גם כסף וגם חברים".
אנשים לא אוהבים להיות 'חייבים'.

יתרה מזאת, טבע הכלכלה האנושית היא שאנשים חייבים כסף בימי חייהם (המשפט האחרון מסתכם במילה אחת: משכנתא). למרות זאת, אף אחד לא היה מוכן לקבל את העובדה שהחזרי החובות החודשיים שלו לא מתכנסים על מנת לצמצם את הפער (זאת הסיבה שבן האדם תמיד יודע עוד כמה שנים נשאר לו לשלם משכנתא).
מצד שני, קשה מאד לצרף מחוות חיוביות קטנות יחסית כדי להשלים למעשה נפשע אחד.
מה הם 10 שקלים בתוך מליון?
אבל הצד ש'פשע' לא מרגיש ככה.
יש פתגם ביידיש שאומר "פון א ביסל מיט א ביסל ווערט א פולע שיסל" (ממעט ועוד מעט הקערה נהיית מלאה).
הצד הראשון מרגיש שהוא ממלא לאט לאט את הקערה.


זוג שלקח על עצמו להכנס למצב של הפרש ניקוד גדול מאד, חייב לקחת בחשבון את הדרך לצמצם אותו.
לא ביום ולא ביומיים, אבל אם אין אסטרטגיה בכיוון אזי "טוב לי מותי מחיי.." ודוגמאות ישנן לרוב.

"אבל עבירות שבן אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" [יומא פרק ח']
תחום המצוות מכיל את כל ההוייה האנושית ועדיין מתחלק לשלושה מישורים:
המציאות הפנימית של האדם למול נפשו - בין אדם לעצמו.
היחסים עם האחר ואחריותו כלפיו - בין אדם לחברו.
חובות האדם כלפי האל בתחומים שלא נוגעים במישרים לשניים הקודמים - בין אדם למקום.

כפרה דורשת עבודה עצמית וכך גם נפסק להלכה. יום הכיפורים אינו אוטומט שמנקה אותך בלי שום מאמץ מצדך. גם אצל אנשי ניווה (הסיפור עם הנביא יונה שבלע אותו הלוייתן) היו את שני המישורים - לבישת שקים, צום ותפילה לבורא. הכתוב מספר שאלוקים מתייחס דווקא לצעקה שלהם (במובן של חרטה) ופחות לצום ולטקסים. "וירא האלוקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, וינחם האלוקים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה" [יונה ג,י']
לטקס שלעצמו אין משמעות. משמעות מוכנסת בכוונה ומעשים (כדי שלהשבעת הצנחנים בכותל תהיה את המשמעות שיש לה, מסע הכומתה חייב להיות קודם לה).

דברים שבין אדם לחברו, תשובה לבד אינה מספיקה מכיוון שמעורב גורם שלישי. בן אדם. "האחר".
אם הנפש הנפגעת לא סולחת, אין כפרה. במקרה זה, הישועה אינה באה מפנים כי אם מבחוץ. האשרור לסליחה יבוא (או שלא) מהצד השלישי.

[עמנואל לוינס (1906-1995) מסביר ב"תשע קריאות תלמודיות" שהעובדה שעבירות שבין אדם למקום לא מצריכות אף אחד זולת האדם עצמו, אינה מעידה שעבירות אלה פחות חשובות (עמ' 12-28)]

מה קורה אם הצד השני לא סולח? מה יהיה על הפושע? האם יישאר ללא כפרה?
"אמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו (סליחה) מחברו, אל יבקש ממנו יותר משלוש פעמים שנאמר..." [יומא דף פה]

אין הכוונה למה שעושים הילדים ("סליחה סליחה סליחה. עכשיו אתה חייב לסלוח לי!"). הסליחה שמתכוון אליה רבי יוסי בר חנינא היא סליחה אמיתית וכנה, ששווה גם כסף (אם הזמנה למסעדה לצורך פיוס תעזור-אתה מחויב לעשות כן.)

ואחרי שלושה ניסיונות כנים וכושלים לנסות ולפייס את הצד השני, אומרים רז"ל (רבותינו זכרונם לברכה) ל'פושע': עזוב. אתה את שלך עשית. לך והייה שלום.


ממבט ראשון תקנה זו נועדה להגן על ה'פושע' שהרי "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא" ולכן אנחנו לא רוצים לייסר אותו יותר ממה שהוא כבר מיוסר (ואחרי שלושה ניסיונות אמיתיים לפי הקריטריונים של התלמוד, הוא יהיה מיוסר), ולכן אנחנו משחררים אותו מעימות נוסף. בסופו של דבר, כל עימות של ה'פושע' עם השני מאד קשה עבורו (במידה ועשה תשובה אמיתית), שהרי הוא הוא, השני, מזכיר ללא מילים ובחתימת שקט את העבירות, וזהו אולי אות הקין הקשה מנשוא.

אני רוצה להציע פירוש נוסף לדברי רבי יוסי:

כידוע אין שמחה כשמחה לאיד (זוכרים מה הרגשתם כאשר גרמניה עפה מהמונדיאל?) והנקמה היא מאכל שיותר טעים לאכול אותו קר. אבל...
זה רגש ממכר.
ממכר מאד.
ממש כמו כל הרגל רע אחר, אנחנו לאט לאט מתמכרים לרגש ולתחושת הכח הזו (אפילו הפילוסוף פרנסיס בייקון [1561-1626] שאמר ש"ידע הוא כח" הבין שהמטרה של ידע הינה הכוח).
בשלב הזה מגיעים רז"ל ובעצם אומרים לנפגע: "אנו יודעים שנפגעת. אנחנו לא רוצים שתיפגע יותר. אל תתמכר לרגש הנקמה. אם אתה לא רוצה/מוכן/מסוגל (מחק את המיותר) לסלוח, אני משחרר את ה'פושע' ממחויבות משפטית כלפיך. רק אל תשחית את נפשך.

אז מה כן?

לא בכדי מאמר זה נקרא "איך להרוס מערכות יחסים", כי אני משוכנע שמצב של הפרש ניקוד עצום בין שני הצדדים מביא בסופו של סוף, ובהעדר אסטרטגיה לצמצום הפער עד להעלמתו המוחלטת, לקריסה של הזוג.

האינרציה שדובר בה קודם הינה כוח אדיר בחיי הפרט. ניוטון דיבר רק על גוף בתנועה על קו ישר שימשיך במסלולו אם לא יופעל עליו כח כלל, והאדם ימשיך גם הוא בתנועה במסלול עקום באוטו בלי מזגן בדרך עפר, מאותה סיבה - האינרציה.

את העולם הזה (גם לפי הדתיים) חיים במתכונתו רק פעם אחת. כל יום וכל שעה בעולם הזה הם מצרך נדיר שלא מוערך מספיק תוך כדי מרוץ החיים.

אשרי מי שעוצר ומשנה את הדרך שלו.
אשרי עצום למי שמביא מעדר ובעזרת חברו מיישר אותה.

_____________________________________________________________________________
* דלתאי היה פילוסוף שטבע את ההבדל בין מה שקרוי מדעי הטבע (science) לבין מה שהוא קרא לו: מדעי החברה (humanities). דלתאי דיבר על כך שבמדעי החברה לא ניתן להבין (understand) תופעות אלא רק להסביר אותם (explain), הווה אומר, שאני יכול להסביר למה פלוני רצח את אישתו (כפי הוא תפס אותה בוגדת בו עם השכן) אבל האם אני משוכנע שלא היתה קיימת מציאות שהוא היה רוצח אותה גם ללא המניעים האלו, או לא היה רוצח אותה עימם? מכיוון שאין תשובה לזה, דלתאי מבחין בין שני התחומים.

** לפעמים להיות בסדר זה להיות קצת לא בסדר. אם בן הזוג רוצה לפייס אותך בארוחת ערב ואתה 'מתעקש' לעזור לו, אתה מונע ממנו להעלות את הניקוד שלו (או שאתה מעלה את שלך שזה אותו הדבר). הרצון 'לעזור' במקרה זה לא בא ממניעים כשרים, וכמו שאמר מי שאמר: עולם המוסר הוא עולם של כוונות ולא של מעשים, ולכן הרוצה בטובת חברו יעזור לו להשלים את הפער.